ביה"ד לא הכיר בצרידות של מורה כפגיעה הנובעת מתנאי עבודתה

1.         התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בצרידות ממנה היא סובלת (להלן: " הליקוי") כנובעת מתנאי עבודתה.

תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין הליקוי נדחתה על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הגישה לפיה לא הוכח כי לתובעת נגרם ליקוי כלשהו במהלך עבודתה ולמעשה מיתרי קולה תקינים.

            מכאן התביעה שבפנינו.

2.         הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי אשר ידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה.

3.         ביום 21.01.08 נתנה החלטה לפיה נתבקש המומחה שמונה מטעמו של בית הדין, דר' יעקב פלוטקין, לתת חוות דעתו בתביעה הנדונה, בהתאם לעובדות שנקבעו, ולהשיב על השאלות הבאות -

54678  א.        מהי המחלה או מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת, במיתרי הקול?

ב.         האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בתובעת לחלות במחלה אילולא תנאי העבודה?

אם כן - יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו?

ג.         האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובעת, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזה מידה?

4.         להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי שמונה ע"י בית הדין -

א.         התובעת ילידת 1954.

            ב.         התובעת עובדת כמורה בבי"ס מזה 28 שנים.

ג.         במסגרת עבודתה, התובעת מלמדת ומחנכת 35 תלמידי כיתה א', 5 ימים בשבוע, 35 שעות שבועיות.

ד.         התובעת לימדה מקצועות השפה הערבית, חשבון ומדעים.

ה.        במסגרת עבודתה זו, התובעת נדרשה למאמץ קולי אינטנסיבי וממושך ודיבור באופן פרונטאלי ורצוף בקול רם בעת השיעורים, זאת מפאת גודל הכיתות וכפי שמתחייב מאופי עבודתה והמקצועות שלימדה שחייבו דיבור בקול גבוה, מתן הוראות בקול רם בעת הלימוד ו/או בעת הפעלת התלמידים בכיתה.

ו.         נוכח המאמץ הקולי הרב והממושך אליו נדרשה התובעת בעבודתה כאמור, התחילה לסבול מצרידות כרונית ועייפות קולית שביטויה באי יכולת לדבר הרבה (לאחר מספר משפטים, מתעייפת ומרגישה יובש בגרון וצורך לנוח מדיבור עם צורך מוגבר בשתייה) ועד כדי אובדן קול מוחלט שלעתים נמשך מספר ימים, דבר אשר הקשה עליה מאוד להמשיך לתפקד תחת דרישות עבודתה.        

5.         בחוות הדעת השיב דר' פלוטקין בשלילה לשאלה האם הנזק במיתרי הקול נגרם כתוצאה מתנאי עבודתה של התובעת, תוך שהדגיש כי למעשה " מיתרי הקול תקינים, ללא קשריות. תנועת המיתרים תקינה, סגירה טובה בפונציה", וכך השיב לשאלות בית הדין:

" 1.       למותר לציין כי קראתי את כל המסמכים שהועמדו לעיוני ולקחתי בחשבון את כל אשר נכתב באשר לצרידות התובעת. את תשובתי זאת אני מבסס על הבדיקה האחרונה מבחינה כרונולוגית שהתובעת עברה בקשר לתלונת הצרידות. הכוונה הינה לבדיקה עם הסיב הפייבראופטי שבצע המומחה למחלות אף, אוזן וגרון ד"ר גילבי, ב- 8.2.2007 במרפאת החוץ בביה"ח לגליל המעברי נהריה. זאת גם הבדיקה היחידה שתועדה בצילום ועל פיה " מיתרי הקול תקינים, ללא קשריות, תנועת המיתרים תקינה, סגירה טובה בפונציה".

סימני ESOPHAGEAL REFLUX - GASTRO עם עיבוי רירית בגלוטיס ה אחורי" דהיינו במועד ביצוע בדיקת הלרינקס (= בית דיבור, גרון) וכפי שראיתי בצילום המצורף מיתרי הקול אמנם תקינים, ללא קשריות או יבלות, לא נפוחים ולא מעובים (גלוטיס = פנים הגרון). מקור עיבוי הרירית בחלק האחורי של הגרון בחומצת קיבה העולה מהושט, ESOPHAGEAL) REFLUX - GASTRO ) עיבוי זה יכול להיות מקור לצרידות.